מסע הצלב הראשון יצא מאירופה בשנת 1096, כעבור 3 שנים הגיע מסע הצלב לייעדו – ארץ ישראל – ארץ הקודש.
מסע צלב זה הגיע מצפון דרך היבשה, הצלבנים עקפו את ערי החוף המבוצרות, צור צידון ועכו והגיע הישר ליפו שתושביה נטשו אותה.
ביפו הם התארגנו שוב על צבאם בדרך ליעד הסופי – ירושלים.
ב-15 ביולי 1099 נפלה ירושלים לידיים צלבניות לאחר חמישה שבועות עיקשים של מצור.
הצלבנים שרצו לחזק את אחיזתם בארץ הקודש ונדרשו לכוח אדם מתמיד מאירופה החליטו שבנוסף לנמל ביפו יש צורך גם בעיר נמל גם לחלק הצפוני של ממלכת ירושלים.
לכן בשנת 1103 צר בלדווין הראשון על עכו, מצור זה לא יכל על חומותיה של עכו.
כעבור שנה נוספת, חזר בלדווין וצר על העיר עכו בשנית, הפעם בסיוע הצי הימי של גנואה (עיר נמל איטלקית בעלת צי ימי חזק).
הפעם זה הצליח, וגנואה קיבלה בתמורה רובע אוטונומי בעיר הנמל עכו והייתה פטורה ממיסים בנמל.
זכויות דומות ניתנו לונציה ולפיזה שגם שלחו ציאים ימיים כדי לעזור בכיבושה של עכו מידי המוסלמים.
הזכויות שניתנו לערי הסחר האיטלקיות הביאו לפריחה מטאורית של עכו שהפכה לא רק לשער הכניסה לממלכה הצלבנית אלא גם למוקד מסחרי שחיבר בין מזרח למערב.
מבגדד ומהודו, מסין ומאפריקה זרמו לעכו שיירות סוחרים שהביאו את כל טוב המזרח לעכו ומשם לאירופה.
וכך גם בכיוון ההפוך.
עכו נהייתה לעיר קוסמופליטית גדולה ועשירה בה חיו עשרות אלפי תושבים (חלק מהעערכות מדברות על 40-50 אלף תושבים).
בעיר עכו חיו זה לצד זה פראנקים (נוצרים מהמערב) לצד נוצרים מזרחים, יהודים ומוסלמים.
לערי הנמל האיטלקיות היו יחידות אוטנומיות של עיר האם שלהם. בראש כל רובע עמד קונסול מטעם עיר העם והתקיימו בה בתי משפט ומוסדות שלטון עצמאיים.
בסוף המאה ה-12 הוקם מצפון לעיר המוקפת החומות רובע חדש – המונמיזר שבו ככל הנראה התגוררה האוכלוסיה הלא פרנקית.
לאחר שהוקם ואוכלס גם רובע זה הוקף בחומות גבוהות שיגנו על העיר והתושבים שלה.
