קונדיטוריה ליבל היא אחת המקומות האהובים עלי בעיר חיפה.
וברגע שתגיעו היא לבטח תהפוך לאחד המקומות האהובים גם עליכם.
האהבה והמשיכה שלי אל הקונדיטוריה נובעת מכמה סיבות:
- הטעמים – טעם של פעם, כל כך קלישאתי וכל כך נכון. למשל: הקרם פטיסייר של הפחזניות והסברינות מבושל כאן בקונדיטוריה במתכון שעובר מדור לדור כבר כמעט 500 שנה.
- האותנטיות – יהודה לייבל, בן 82 (נכון לשנת 2024), הוא הבעלים של הקונדיטוריה שקיימת כאן כבר משנת 1969, יהודה נכנס לכאן לפני הרבה שנים, ומאז שכח לצאת. החיוך הגדול נשאר!
- המשפחתיות – המקום הוא מקום משפחתי מובהק ואת זה כמובן, מרגיש כל מי שנכנס. ביחד עם יהודה נמצאת אישתו על הקופה, הנכדים: איתי ובן – שהם כבר דור 6 של אופים.
- השראה – כשאני רואה את יהודה מגיע לכאן מדי יום מוקדם בבוקר, פותח את המקום, אופה וחותך את העוגות, משרת בחיוך גדול את הלקוחות החוזרים ובין לבין עונה לטלפון ולוקח הזמנות. אלה מעניקים לי השראה לחיים עם משמעות.
על מה אני ממליץ?
בגזרת המתוקים הקטנים: אל תוותרו על הפחזניות ,הגביניות וכמובן לא על הסברינות.
בגזרת העוגות: ריגויונצ'י, קרמשניט ודובוש הונגרי.
בגזרת עוגות השמרים: פרג!
בגזרת המלוחים: בורקסים במילוי גבינה, כרוב או תפוחי אדמה.
עוד פרטים על הקונדיטוריה המיתולגית:
קונדיטוריה לייבל היא פנינה חיפאית ותיקה משנת- 1969, בבעלות יהודה לייבל (82).
מדי בוקר בשעה 06:00 מגיע יהודה אל המקום חבוש במצנפת הקונדיטורים והסינר ומתחיל את יום העבודה עם חיוך גדול וליווי של רצינות תהומית.
יהודה הוא בן דור הולך ונעלם של בעלי מקצוע שהתייחסו אל עבודתם כעבודת קודש.
יהודה הוא בן למשפחת אופים ששורשיה מאזור טרנסילבניה (היום רומניה, אז האימפריה האוסטרו-הונגרית).
את מקצוע האופה למד מאביו שלמד גם הוא מאביו שהגיע לחיפה בשנת 1933 והקים את מאפיית "אחדות" (שנרכשה על ידי מאפיית דוידוביץ').
אביו היה חבר בקואפרטיב האופים וב-1957 החל לעבוד אצל קסטלר, הקונדיטור ההונגרי האגדי מהכרמל.
לאחר מכן התמחה שנתיים בשוויץ, עבד כקונדיטור על סיפון אוניית הנוסעים "שלום" של צים, וב-1969 פתח את הקונדיטוריה הזאת בשכונת הדר.
מאז יותר מ-40 שנה הוא ממשיך לאפות את אותן עוגות ממתכונים מיושנים של פעם.
יהודה מקפיד להתרחק מאבקת ביצים תמציות או חומרים משמרים.
הוא מאוד דייקן בנוגע לשימוש בשמרים לחים אמיתיים, קקאו הולנדי וקרם פטייסייר בעבודת יד.
הקונדיטוריה נמצאת בחלל קטן ונוסטלגי, הלקוחות הקבועים מסבים לשולחנות הפרומקייה או בימים נאים לשולחנות בגינה הקטנה.
נראה שכולם כאן יודעים להעריך את מנהרת הזמן הזאת שמובילה לטעמים שהיו ואינם. (ובאופן אישי יותר- מזכירים לי את העוגות שהייתן מכינה סבתי זכרונה לברכה).
אם זאת הפעם הראשונה שלכם בקונדיטוריה הוא ישמח לכבד אתכם בפחזניה מתוקה וטעימה.
ואם במקרה יהודה לא נמצא, אז על הקופה תוכלו למצוא את אישתו או אחד מנכדיו: איתי או בן.
מסרו ד"ש חם מעדן.
אם תרצו להנות מטיול שכולל טעימות חיפאיות ומקומות ייחודיים, הכנסו לסיור קולינרי בשוק תלפיות או שפשוט תדברו איתי בפרטי.
ברוכים הבאים לשכונת הדר, ברוכים הבאים לחיפה היפה!
